Short Summary of Likkutei Torah Sefer Bamidbar Daf 3 - Moshe and Aharon w/ Rabbi Baruch Epstein
Download MP3Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. והנה, ב' בחי' אלו דמדבר סיני ואהל מעוד נעשים ונמשכים ע"י משה ואהרן, שמשה הוא שושבינא דמלכא, שממשיך את אוא"ס שיהי' שורה ומתגלה באדם, דמשה הוא בחי' דעת, דעת לשון הרגשה. ואהרן הוא שושבינא דמטרינותא, "בהעלותך את הנרות", שמעורר את כנס"י באהבה וצימאון לאלוקות. אך כל זה יכול להיות לאחר שנפרד מהג' קליפות הטמאות, וזהו בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים. (ובמדרש איתא שיצאו מצרים בזכות אוהל מועד, כי אי אפשר לצאת ממצרים לולא העזר מלמעלה, "אלמלא הקב"ה עוזרו", ועזר זה הוא בזכות אהל מועד). ד. ועם כל הנ"ל יובן ענין "שאו את ראש". דהנה, בחי' יעקב הוא בהחי' הרחמנות, והרחמנות הוא לפי ערך הדעת, ובחי' יעקב עצמו הרחמנות הוא גם על עולמות העליונים שהם כמדבר נגדו ית'. ומבחי' יעקב נשתלשלו י"ב שבטים בעולם הבריאה, ושם הרחמנות הוא על ירידתם, ורוצים לעמוד קמיה מלכא, מים תחתונים בוכים, שרוצים לעלות לבחי' מים עליונים. ומי"ב שבטים יצאו יוצאי ירך יעקב שבעים, שהוא הרחמים שבכל אחד לא רק על ירידתה ממקום כבודה אלא גם על התלבשותה בגוף החומרי. ומזכירים בחי' ג' בחי' הרחמנות אלו בתפילה, בפסוקי רחמנות בפסוקי דזמרה "והוא רחום גו'", ובברכת יוצר "ברחמיך הרבים כו'", ובאהבת עולם "ברחמיך הרבים רחם עלינו". והנה, להעלות את נפש האדם הוא על ידי ג' בחי' רחמנות אלו מלמטה למעלה, "למשפחותם" בחי' ע' נפש, "לבית אבותם", בחי' בני יעקב, ועד לבחי' יעקב עצמו.ביאור הנ"ל (ג, ב) מדבר סיני ואהל מועד שניהם הם בבחי' מלכות, מדבר סיני הוא העלאת המלכות מירידתה לבי"ע לברר בירורים ולהעלות את רפ"ח ניצוצים, וכנגד זה הוא חלק הראשון שבתפילה, העלאת המלכות, ואהל מועד הוא המשכת מז"א למלכות, להמתתיק הגבורות שבה. וענין בירור הניצוצות יובן מכמו שהוא באדם עצמו שמעורב בו טוב ורע, טועד שגם התפילה שלו מעורב בפניות. ועל ידי הבירור באש האהבה בתפילה הנה הוא מרגיש שהוא מרוחק מהטוב, וא"כ הרע נתברר מהטוב ואזי יכול לדחות את הרע. ועד"ז הנה הי"ע הוא מעורה טוב ורע, כי הרע מקבל חיותו מהטוב, ובחי' המלכות יורדת לבי"ע כדי להעלות את הטוב ואזי ממילא מתבטל הרע. ב. והנה על עליית המלכות מבי"ע נאמר מי זאת עולה מן המדבר. דהנה בזמן הגלות בי"ע הוא בחי' מדבר, אך בזמן הבית, כשקיימא סיהרא בשלימותא, שלא הי' ירידת המלכות לבי"ע, כתיב ידבר עמים, לשון הנהגה, בדרך ממילא. כי אז הי' הבירור על ידי גילוי תוקף האור. משא"כ אחר החורבן ירדה המלכות פלאים בימי החול, ולכן הבירור יכול להיות רק על ידי התלבשותה בקליפת נוגה כדי לברר. (sichos.net)Support the show
Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.
ג. והנה, ב' בחי' אלו דמדבר סיני ואהל מעוד נעשים ונמשכים ע"י משה ואהרן, שמשה הוא שושבינא דמלכא, שממשיך את אוא"ס שיהי' שורה ומתגלה באדם, דמשה הוא בחי' דעת, דעת לשון הרגשה. ואהרן הוא שושבינא דמטרינותא, "בהעלותך את הנרות", שמעורר את כנס"י באהבה וצימאון לאלוקות. אך כל זה יכול להיות לאחר שנפרד מהג' קליפות הטמאות, וזהו בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים. (ובמדרש איתא שיצאו מצרים בזכות אוהל מועד, כי אי אפשר לצאת ממצרים לולא העזר מלמעלה, "אלמלא הקב"ה עוזרו", ועזר זה הוא בזכות אהל מועד).
ד. ועם כל הנ"ל יובן ענין "שאו את ראש". דהנה, בחי' יעקב הוא בהחי' הרחמנות, והרחמנות הוא לפי ערך הדעת, ובחי' יעקב עצמו הרחמנות הוא גם על עולמות העליונים שהם כמדבר נגדו ית'. ומבחי' יעקב נשתלשלו י"ב שבטים בעולם הבריאה, ושם הרחמנות הוא על ירידתם, ורוצים לעמוד קמיה מלכא, מים תחתונים בוכים, שרוצים לעלות לבחי' מים עליונים. ומי"ב שבטים יצאו יוצאי ירך יעקב שבעים, שהוא הרחמים שבכל אחד לא רק על ירידתה ממקום כבודה אלא גם על התלבשותה בגוף החומרי. ומזכירים בחי' ג' בחי' הרחמנות אלו בתפילה, בפסוקי רחמנות בפסוקי דזמרה "והוא רחום גו'", ובברכת יוצר "ברחמיך הרבים כו'", ובאהבת עולם "ברחמיך הרבים רחם עלינו". והנה, להעלות את נפש האדם הוא על ידי ג' בחי' רחמנות אלו מלמטה למעלה, "למשפחותם" בחי' ע' נפש, "לבית אבותם", בחי' בני יעקב, ועד לבחי' יעקב עצמו.
ביאור הנ"ל (ג, ב)
מדבר סיני ואהל מועד שניהם הם בבחי' מלכות, מדבר סיני הוא העלאת המלכות מירידתה לבי"ע לברר בירורים ולהעלות את רפ"ח ניצוצים, וכנגד זה הוא חלק הראשון שבתפילה, העלאת המלכות, ואהל מועד הוא המשכת מז"א למלכות, להמתתיק הגבורות שבה. וענין בירור הניצוצות יובן מכמו שהוא באדם עצמו שמעורב בו טוב ורע, טועד שגם התפילה שלו מעורב בפניות. ועל ידי הבירור באש האהבה בתפילה הנה הוא מרגיש שהוא מרוחק מהטוב, וא"כ הרע נתברר מהטוב ואזי יכול לדחות את הרע. ועד"ז הנה הי"ע הוא מעורה טוב ורע, כי הרע מקבל חיותו מהטוב, ובחי' המלכות יורדת לבי"ע כדי להעלות את הטוב ואזי ממילא מתבטל הרע.
ב. והנה על עליית המלכות מבי"ע נאמר מי זאת עולה מן המדבר. דהנה בזמן הגלות בי"ע הוא בחי' מדבר, אך בזמן הבית, כשקיימא סיהרא בשלימותא, שלא הי' ירידת המלכות לבי"ע, כתיב ידבר עמים, לשון הנהגה, בדרך ממילא. כי אז הי' הבירור על ידי גילוי תוקף האור. משא"כ אחר החורבן ירדה המלכות פלאים בימי החול, ולכן הבירור יכול להיות רק על ידי התלבשותה בקליפת נוגה כדי לברר. (sichos.net)
