Short Summary of Likkutei Torah Vayikra Daf 2 - Offering the Korban Within w/ Rabbi Yehuda Fenton
Download MP3Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities. והנה, אתפשטותא דמשה בכל דרא הוא בחי' הביטול שישנו בכל אחד, בחי' "ונחנו מ"ה", וע"י בחי' הביטול דמשה שהוא בחי' דעת נעשה בחי' אהל מועד מלשון "ונועדתי". והנה, באתפשטותא דמשה, ענין "ולא יכול משה לבוא לאוהל מועד" הוא מחמת הסתר נפש הבהמית, וכדי שיוכל לבוא לאהל מועד צריך להיות אתערותא דלעילא, "ויקרא אל משה", ע"י מעשה המצוות, ואז ע"י עסק התורה נמשך מבחי' המקיף לבחי' הפנימיות. אדם כי יקריב מכם (ב, ב) להבין החילו שלא לנוכח, "אדם כי יקריב", ומסיים "תקריבו" לשון נוכח. וגם שלכאורה הי' צריך להיות אדם מכם. הנה נודע שיש ב' נפשות, נה"א שרשה מפני אדם, ונה"ב שרשה מפני שור, ותכלית ירידת הנשמה למטה הוא לברר את נה"ב, וזהו ענין ברכת ק"ש שמתבונן בשורש נה"ב, כי אין הדינים נמתקים אלא בשרשן. ועי"ז נעשה עליה גם בנה"א. וזהו ענין אתעדל"ת המעוררת אתעדל"ע, שאז יש לה קיום, כי האדם הוא כלי לאתעדל"ע שנמשך, והאתעדל"ע יעורר בו עוד אתעדל"ת. אך לפעמים ישנו אתעדל"ע שלא ע"י יגיעה והתבוננות, אך אתעדל"ע זו חולפת ועוברת כי האדם אינו כלי לזה, והאתעדל"ע עצמה מאירה רק בעת רצון. ב. וזהו "אדם כי יקריב", אדם קאי על אדם העליון שמעורר את נפש האלוקית, וזהו "מכם" שהקרבן הוא מנפש האלוקית עצמו. ואח"כ נאמר "תקריבו את קרבנכם", שזהו עצה טובה לאדם שיקריב את נה"ב באתעדל"ת, דהתעוררות שבא מלמעלה מגיע רק לנה"א. ופירוש "מן הבהמה" הוא שקירוב נה"ב הוא ע"י ההתבוננות בשורש ומקור נה"ב בפני שור. "מן הבקר ומן הצאן", דישנם כמה סוגי נפשות הבהמיות, יש כעסן וכיוצ"ב, ויש בעל תאוה. וזהו ענין "משכני אחריך נרוצה", משכני קאי על נה"א, ואח"כ נרוצה, שקאי גם על נה"ב. וההתעוררות ד"משכני" הוא ע"י "הביאני המלך חדריו", הביאני לשון עבר, שכאשר התינוק במעי אמו מלמדים אותו כל התורה. והנה, ע"י לימוד התורה, בחי' אדם", רמ"ח פקודין, ממשיכים את ההתעוררות ד"אדם כי יקריב". Sichos.netSupport the show (https://www.paypal.com/donate?hosted_button_id=SVCNKGSMCEANE)
Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.
והנה, אתפשטותא דמשה בכל דרא הוא בחי' הביטול שישנו בכל אחד, בחי' "ונחנו מ"ה", וע"י בחי' הביטול דמשה שהוא בחי' דעת נעשה בחי' אהל מועד מלשון "ונועדתי". והנה, באתפשטותא דמשה, ענין "ולא יכול משה לבוא לאוהל מועד" הוא מחמת הסתר נפש הבהמית, וכדי שיוכל לבוא לאהל מועד צריך להיות אתערותא דלעילא, "ויקרא אל משה", ע"י מעשה המצוות, ואז ע"י עסק התורה נמשך מבחי' המקיף לבחי' הפנימיות. אדם כי יקריב מכם (ב, ב) להבין החילו שלא לנוכח, "אדם כי יקריב", ומסיים "תקריבו" לשון נוכח. וגם שלכאורה הי' צריך להיות אדם מכם. הנה נודע שיש ב' נפשות, נה"א שרשה מפני אדם, ונה"ב שרשה מפני שור, ותכלית ירידת הנשמה למטה הוא לברר את נה"ב, וזהו ענין ברכת ק"ש שמתבונן בשורש נה"ב, כי אין הדינים נמתקים אלא בשרשן. ועי"ז נעשה עליה גם בנה"א. וזהו ענין אתעדל"ת המעוררת אתעדל"ע, שאז יש לה קיום, כי האדם הוא כלי לאתעדל"ע שנמשך, והאתעדל"ע יעורר בו עוד אתעדל"ת. אך לפעמים ישנו אתעדל"ע שלא ע"י יגיעה והתבוננות, אך אתעדל"ע זו חולפת ועוברת כי האדם אינו כלי לזה, והאתעדל"ע עצמה מאירה רק בעת רצון. ב. וזהו "אדם כי יקריב", אדם קאי על אדם העליון שמעורר את נפש האלוקית, וזהו "מכם" שהקרבן הוא מנפש האלוקית עצמו. ואח"כ נאמר "תקריבו את קרבנכם", שזהו עצה טובה לאדם שיקריב את נה"ב באתעדל"ת, דהתעוררות שבא מלמעלה מגיע רק לנה"א. ופירוש "מן הבהמה" הוא שקירוב נה"ב הוא ע"י ההתבוננות בשורש ומקור נה"ב בפני שור. "מן הבקר ומן הצאן", דישנם כמה סוגי נפשות הבהמיות, יש כעסן וכיוצ"ב, ויש בעל תאוה. וזהו ענין "משכני אחריך נרוצה", משכני קאי על נה"א, ואח"כ נרוצה, שקאי גם על נה"ב. וההתעוררות ד"משכני" הוא ע"י "הביאני המלך חדריו", הביאני לשון עבר, שכאשר התינוק במעי אמו מלמדים אותו כל התורה. והנה, ע"י לימוד התורה, בחי' אדם", רמ"ח פקודין, ממשיכים את ההתעוררות ד"אדם כי יקריב". Sichos.net
והנה, אתפשטותא דמשה בכל דרא הוא בחי' הביטול שישנו בכל אחד, בחי' "ונחנו מ"ה", וע"י בחי' הביטול דמשה שהוא בחי' דעת נעשה בחי' אהל מועד מלשון "ונועדתי". והנה, באתפשטותא דמשה, ענין "ולא יכול משה לבוא לאוהל מועד" הוא מחמת הסתר נפש הבהמית, וכדי שיוכל לבוא לאהל מועד צריך להיות אתערותא דלעילא, "ויקרא אל משה", ע"י מעשה המצוות, ואז ע"י עסק התורה נמשך מבחי' המקיף לבחי' הפנימיות. אדם כי יקריב מכם (ב, ב) להבין החילו שלא לנוכח, "אדם כי יקריב", ומסיים "תקריבו" לשון נוכח. וגם שלכאורה הי' צריך להיות אדם מכם. הנה נודע שיש ב' נפשות, נה"א שרשה מפני אדם, ונה"ב שרשה מפני שור, ותכלית ירידת הנשמה למטה הוא לברר את נה"ב, וזהו ענין ברכת ק"ש שמתבונן בשורש נה"ב, כי אין הדינים נמתקים אלא בשרשן. ועי"ז נעשה עליה גם בנה"א. וזהו ענין אתעדל"ת המעוררת אתעדל"ע, שאז יש לה קיום, כי האדם הוא כלי לאתעדל"ע שנמשך, והאתעדל"ע יעורר בו עוד אתעדל"ת. אך לפעמים ישנו אתעדל"ע שלא ע"י יגיעה והתבוננות, אך אתעדל"ע זו חולפת ועוברת כי האדם אינו כלי לזה, והאתעדל"ע עצמה מאירה רק בעת רצון. ב. וזהו "אדם כי יקריב", אדם קאי על אדם העליון שמעורר את נפש האלוקית, וזהו "מכם" שהקרבן הוא מנפש האלוקית עצמו. ואח"כ נאמר "תקריבו את קרבנכם", שזהו עצה טובה לאדם שיקריב את נה"ב באתעדל"ת, דהתעוררות שבא מלמעלה מגיע רק לנה"א. ופירוש "מן הבהמה" הוא שקירוב נה"ב הוא ע"י ההתבוננות בשורש ומקור נה"ב בפני שור. "מן הבקר ומן הצאן", דישנם כמה סוגי נפשות הבהמיות, יש כעסן וכיוצ"ב, ויש בעל תאוה. וזהו ענין "משכני אחריך נרוצה", משכני קאי על נה"א, ואח"כ נרוצה, שקאי גם על נה"ב. וההתעוררות ד"משכני" הוא ע"י "הביאני המלך חדריו", הביאני לשון עבר, שכאשר התינוק במעי אמו מלמדים אותו כל התורה. והנה, ע"י לימוד התורה, בחי' אדם", רמ"ח פקודין, ממשיכים את ההתעוררות ד"אדם כי יקריב". Sichos.net
Support the show (https://www.paypal.com/donate?hosted_button_id=SVCNKGSMCEANE)
★ Support this podcast ★
